סיכום - מה זה AB-PA הסבר :
1. AB-PA עוסק בניכור הורי. פתולוגיה של היקשרות ופאתולוגיה של הפרעת אישיות. הפתולוגיה מציעה פתרונות ושיטות לאבחון וטיפול.
2. AB-PA אינו צורה חדשה של פתולוגיה, זוהי פתולוגיה סטנדרטית ומוגדרת המתייחסת לפאתולוגיה של ההיקשרות ולהפרעת אישיות. AB-PA היא האבחנה.
3. ישנם כ 5-6% מהאוכלוסייה עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית ועוד 5-6% שיש להם הפרעת אישיות גבולית.
זה גורם לכך שבכ-10% ממקרי הגירושים יהיו מעורבים הורים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית או הפרעת אישיות גבולית.
במקרה שכזה, מספיק הורה אחד עם הפרעה גבולית כדי שהגירושים יהיו ברמת קונפליקט גבוהה.
אותו הורה מייצר קונפליקט אינטנסיבי ומתמשך שעובר דרך הילדים ופוגע בכל המשפחה.
4. היום אין שום דבר שניתן לעשות כדי למנוע מקרים מסוג זה להתרחש : הפסיכולוגיה מקצועית לא עושה דבר כדי לעצור את זה וגם המערכת המשפטית לא עושה דבר כדי לעצור את זה.
הילדים מאבדים מערכת יחסים, לפעמים אובדן לכל החיים מהורה אוהב ומסור, ובשל אזלת היד של המערכת, הילדים נשארים ומבלים את יתרת חייהם עם הורה נרקיסיסט או עם הפרעה גבולית שלא אובחנה כיאות.
5. אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אינם נכנסים לסכסוכי גירושין, משום שמדובר בתחום מסוכן לטפל בו: הם עשויים להיות חשופים לתביעות משפטיות או תלונות מקצועיות של ההורה הנרקיסיסטי או עם הפרעת האישיות הגבולית, ויש אחוזי הצלחה קטנים בטיפול במצב בו ההורים נמצאים ברמת סכסוך גבוהה אחד עם השני.
אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מעדיפים לפנות לתחומים אחרים שהם פחות מסוכנים ומתגמלים יותר כמו ADHD, טראומה ואחרים.
6. בשנות ה -80, גארדנר חקר מקרים של ניכור הורי, אך מאחר שבמחקרו הוא דילג על תהליך האבחון שמציעה הפסיכולוגיה המקצועית וקפוץ להגדרת המודל שלו, הוא סיים בהצעה של מודל חדש להגדרת פתולוגיה חדשה וקרא לה "סינדרום ניכור הורי" (PAS).
המודל החדש שהוצע על ידי גרדנר התבסס על הסימפטומים שהבחין בהם ולא לפי אבחון בשיטות פסיכולוגיה מקצועיות , ולכן הוא לא הצליח לאבחן את הפתולוגיה הקיימת של האישיות הנרקיסיסטית והאישיות הגבולית וניסה להגדיר פתולוגיה חדשה משלו.
מערכת החוק, המשפט והצדק נועדו לפעול לפי החוקים ולא נועדו לטפל בטיפול משפחתי.
החוק אינו יודע לומר היכן הפתולוגיה נמצאת במשפחה ובעיקר עסוק בדיונים "סתמיים" אם הילד צריך לקחת שיעורי כדורגל או מוזיקה.
בית המשפט צריך להסתמך על ייעוץ מקצועי מפסיכולוגיה מקצועית וכאן הפתולוגיה החדשה של גארדנר לפתרון סינדרום ניכור ההורים (PAS) נכשלה בבתי המשפט, כיוון שחסרה בתהליך אבחון הפסיכולוגיה המקצועית כדי לזהות את הפתולוגיה הקיימת עבור אישיות גבולית או נרקיסיסטית.
7. כאשר ילד דוחה הורה - זוהי פתולוגיה הקשורה למצבי היקשרות רגשית.
מערכת ההיקשרות במוח שולטת באהבה ובחיבור לאורך כל החיים, כולל צער ואובדן.
מערכת ההתקשרות לעולם אינה מגיעה למצב של חוסר תפקוד באופן ספונטני. מצב של חוסר תפקוד נוצר בעקבות חשיפה למצבים פתוגניים.
8. גירושין הם סוף הנישואין אך לא סוף המשפחה כפי שקורה כאשר ילדים מעורבים בתמונה.
מבנה הנישואין המאוחדים מוחלף על ידי מבנה שלאחר גירושין המבנה של הפרדת בני הזוג בזמן שהם מאוחדים עדיין על ידי הקשרים שלכל אחד יש כלפי הילדים.
כאשר יש קונפליקטים בין ההורים , שמערבים את הקשרים של הילדים עם כל מההורים, זה גורם לילד להקרע.
בעוד הילד לא יכול להשאר עם הלחץ הזה לאורך זמן, הוא בסופו של דבר ישחרר את הקשר עם אחד ההורים, כדי לא להרגיש שהוא נקרע בין שניהם ונמשך כלפי ההורה השני.
9. לילדים יש את הזכות לאהוב את שני ההורים ולהיות נאהב על ידי שני הוריו.
יש ארבעה סוגים של יחסי הורה-הורה: אם-בן, אם-בת, אבא-בן, אבא-בת.
כולם חשובים להתפתחות האישית-נפשית-רגשית של הילד ואף אחד מהם לא ניתן להרחבה.
קשר בין אמא ובן : הבן יאמץ את אמו כתבנית לאשתו ועוד
קשר בין אמא ובת : הבת מתאימה את ההערכה העצמית הנשית ואת הזהות העצמית שלה בהתאם לזו של אמה, והיא תשתמש בה כתבנית לגידול ילדיה מאוחר יותר
קשר בין אבא ובן : הבן מתאים את ההערכה העצמית הגברית ואת הזהות העצמית שלו בהתאם לזו של אביו ועוד
קשר בין אבא ובת : הבת מאמצת את התנהגות אביה כתבנית לבעלה או בני זוג עתידיים ועוד
10. "אדם עם הפרעת אישיות גבולית או נרקיסיסטית, אינו יכול לעבד צער או עצבות והוא הופך אותם לתוך כעסים והתנגדות עמוסים בפעולות נקמניות" (ג'ון בוייל).
ההורה הנרקיסיסט פגיע למצבי דחיה בעוד האדם עם האישיות הגבולית רגיש ופגיע ממצבי נטישה.
אנשים עם הפרעה גבולית נרקיסיסטית מגיעים בדרך כלל מרקע של אלימות פיזית או מילולית בבית ולעיתים אף התעללות מינית.
כאשר מתרחשים בחייהם גירושים, נוצרת להם חוויה של דחיה ונטישה שמתורגמות אצלהם לכעס, נקמנות ותחושות של חרדת נטישה כתוצאה מכך שהילדים חולקים חיבה ואהבה כלפי ההורה השני.
אדם עם הפרעה גבולית נרקיסיסטית שסבל מרקע טראומטי בילדות - פיזי, מיני או מנטלי, מתחיל לחשוב שיש פה התנהגות מנצלת ושיש איום מתקרב כלפיו או כלפי הילדים מצד ההורה השני ומפתח אמונות שווא שהילדים נמצאים בסכנה.
דבר זה מוביל בדרך כלל לתלונות שווא מול שירותי הרווחה וגורם להם להשאר במצב של חרדה גבוהה.
11. מבנה המשפחה של פוסט גירושין במקרים כאלה הופך ל:
הוֹרֶה
יֶלֶד
הורה אחר
הילד מקבל עידוד על ידי ההורה הנרקיסיסט עם ההפרעה הגבולית לבחור צד, ולהפוך לשופט בין הוריו.
12. הדרך שבה ההורה הנרקיסיסט עם הפרעת האישיות הגבולית גורם לילד לדחות את ההורה השני, היא באמצעות מניפולציות פסיכולוגיות שגורמות לילד להאמין שהוא קורבן של ההורה האחר.
(זאת בניגוד לאמונה הרווחת כי היא נעשית על ידי גרימה לילד לחשוב שהוא "ילד רע" על ידי ההורה האחר. הגדרת הילד כ"ילד רע" אינה יכול לגרום לדחייה כזו! שליטה פסיכולוגית היא הדרך היחידה להגיע להשפעה שבה ילד דוחה את ההורה האחר!) .
דוגמה של שליטה פסיכולוגית שגורמת לילד לתחושת קורבן:
ילד חוזר מביקור עם ההורה השני.
ההורה עם ההפרעה הגבולית שואל: "איך היה הביקור?"
הילד עונה: "הכל היה בסדר."
ההורה עם ההפרעה הגבולית שואל: "לא היו מריבות?"
הילד עונה: "לא, לא רבנו".
ההורה עם ההפרעה הגבולית שואל: "לא היו ויכוחים על שום דבר?"
ההורה עם ההפרעה הגבולית ימשיך בתחקורים שלו, וכל עוד הילד לא מביע ביקורת כלפי ההורה השני , הוא מתחיל להרגיש דחוי והמסר הזה מועבר באופן לא מודע לילד שמקבל מסר של "אתה לא מעביר לי את המידע הנכון".
ברגע שהילד מבין את זה, הוא מתחיל לספק להורה עם ההפרעה הגבולית "את התשובות הנכונות" ויתכן שיענה "טוב, היה לי שם די משעמם.."
ההורה הנרקיסיסט בדרך כלל יענה ישר "אוי ואבוי, אני לא מאמין שלא תכננו לכם שום דבר לעשות שם ושהשתעממת. זה כל כך אגואיסטי מצד ההורה השני שלך!"
זה עשוי להראות מהצד שהילד מבקר את ההורה השני ושההורה עם ההפרעה הגבולית בסך הכל תומך בילד.
אבל לא!
זוהי לחלוטין מניפולציה!
13. ההורה הגבולי הנרקיסיסטי מתמרן את הילד על ידי מתן מסגרת לילד לביקורת כלפי ההורה האחר ומסתיר אותה תחת משפטים "תומכים", ועל ידי חזרה על זה שוב ושוב הוא יוצר את האמונה של הילד שהוא קורבן של ההורה השני שהוא "נורמלי".
14. הפרעת אישיות נרקיסיסטית גבולית כאמור, היא פתולוגיה שנוצרת בדרך כלל על ידי טראומה בתקופת הילדות.
הדפוסים של הפרעה מסוג זה הינם: הורה מנצל, ילד קורבן, הורה מגן.
ההורה הגבולי מפעיל את הטריגרים הללו בעת הגירושין בתור: הורה מנצל (ההורה השני), ילד קורבן והורה מגונן(הוא עצמו) - כל אלו נקראים - השלכה של טראומות ילדות .
ההורה הגבולי משחזר ומשליך את הטראומה של ילדותו לתוך המצב הנוכחי.
הנושא העיקרי בהקשר ל - AB-PA הוא שאף אחד מהנרטיבים הללו אינו אמיתי או נכון.
הילד אינו קורבן, ההורה האחר אינו מנצל וההורה עם ההפרעה הגבולית אינו הורה מגונן.
כל הסיטואציה נובעת מהשלכה של טראומה ונראטיב (סיפור) שגוי.
15. ברגע שהילד הופך להאמין שהוא קורבן, באופן אוטומטי ההורה עם ההפרעה הגבולית מגדיר את ההורה השני כמנצל ופוגעני ואותו כמגונן.
ההורה עם ההפרעה הגבולית יאמר "אני מגן על הילד שלי".
הילד יאמר " ההורה השני פוגע בי".
16. סיכום התהליך:
א. הורה עם הפרעת אישיות גבולית נרקיסיסטית
ב. הילד נמצא תחת השפעה של מניפולצית שליטה פסיכולוגית ומתחיל להאמין שהוא קורבן של ההורה השני שפוגע בו.
ג. ההורה עם ההפרעה הגבולית משליך את הטראומה האישית שלו מילדות על הסיטואציה, ופועל מתוך נרטיב שגוי של הורה פוגע - ילד פגוע וקורבן - הורה מגונן.
17. הכישלון בהכרה של AB-PA אינו במערכת בתי המשפט, אלא במערכות הפסיכולוגיה המקצועית שאינן מספקות הנחיות מתאימות לבית המשפט במצבים מסוג זה וכלים לאבחון והתמודדות.
פגישה בין נציגי הרפובליקנים לד"ר קרייג צ'ילדרס - סרטון
ד"ר קרייג צ'ילדרס, מומחה להתעללות בילדים, מציג מקרים של התערבות מקצועית בענייני משמורת של ילדים במקרים של גירושין עם קונפליקט גבוה כדי לקבוע את הדינמיקות הבסיסיות בצורה מדוייקת.
זו יכולה להיות התעללות פיזית, מינית או פסיכולוגית, שלרוב מוגדרת כ"ניכור הורי".
ד"ר צ'ילדרס נזהר לעשות את האבחנה בין מה שהוא מתאר - סימפטומים של ילדים שסובלים מהתעללות פסיכולוגית שיכולים להיות מופנים ומוגדרים ב - DSM, לעומת המונח "תסמונת הניכור ההורי", שאין לו שום בסיס מדעי ניתן לאימות. באדיבות פנסילבניה.
"אני לא מצליח להבין איך קרה ששתי הבנות האהובות שלי, בנות 14 ו 10 נמצאות בנפרד ממני, האבא האוהב שלהם, והן עכשיו דוחות אותי ואומרות שהן לא רוצות לראות אותי , למרות שמעולם לא פעלתי נגדן או עשיתי משהו בניגוד לרצונן או לרצונה של אמן?"
- הורה מנוכר, 2017
AB-PA הוא מצב שנוצר, בדרך כלל לאחר גירושים, כאשר ילדים או חלקם מתנתקים לחלוטין מאחד ההורים.
הילדים הפגועים דוחים את הקשר עם אותו הורה, על אף שמעולם לא היתה כל פעולה מכל סוג שהוא שעשה נגדם.